יצירת קשר
בעולם הפיננסי והניהול המסורתי, החזקה של מניות אינה בהכרח מעניקה שליטה על ההחלטות שמתקבלות בחברה. אומנם המניות שהמחזיקים בהן משקפות בעלות, אך החלטות קריטיות – כמו קביעת אסטרטגיות או הקצאת משאבים – מתקבלות על ידי מנהלים בכירים או חברי דירקטוריון. שיטה זו עלולה ליצור קונפליקטים. המטרות של מקבלי ההחלטות לא תמיד תואמות את האינטרסים של בעלי המניות.
לדוגמה, מנהלים עשויים להעדיף רווחים קצרי טווח, הטבות וקידום הון עצמי, או לקיחת סיכונים עסקיים שבעלי המניות לא בהכרח היו מאשרים. הדבר מוביל לשאלה: האם קיימת דרך שבה בעלי המניות של חברה יוכלו לקחת חלק אקטיבי בקבלת ההחלטות שלה? התשובה היא כן!
אך לפני שנבין כיצד זה מתאפשר, עלינו להבין מהו חוזה חכם (Smart Contract).
חוזה חכם הוא תוכנה הפועלת על גבי הבלוקצ'יין ומשמשת לביצוע אוטומטי של תנאים מוסכמים מראש, ללא צורך בצד שלישי שיאכוף את ההסכם.
לדוגמא, אם חברת שליחויות הייתה משתמשת בחוזה חכם במערכת התשלומים שלה, ניתן היה להגדיר שהתשלום יתבצע רק לאחר שהמערכת מאשרת שהמוצר נמסר ללקוח. ייחודו של החוזה החכם טמון בכך שהוא פועל באופן שקוף ואמין לחלוטין - כל אחד יכול לצפות בקוד החוזה ובטרנזקציות המבוצעות באמצעותו על גבי הבלוקצ'יין.
לאחר פריסת (deployment) החוזה לבלוקצ'יין, לא ניתן לשנות אותו כלל. חוזים חכמים מבטלים את הצורך בגורמי ביניים כמו בנקים, עורכי דין או מתווכים. למעשה חוזה חכם הוא פלטפורמה בו ניתן לקיים הבטחות בין צדדים שלא מכירים, מפני שבמקום להסתמך על אמון בין-אישי, קיימת הוכחה חד-משמעית לכך שכל צד מקיים את חלקו בעסקה –אמון המבוסס על הוכחה מתמטית ושקיפות מלאה בקוד עצמו של החוזה.
חוזים חכמים משמשים כיסודות שעליהם ניתן לבנות מבנים ארגוניים מורכבים יותר הנקראים DAO (Decentralized Autonomous Organization)) או ארגון אוטונומי מבוזר
חברה יכולה לפרוס חוזים חכמים שמייצגים את מבנה החברה ואת שיטת הניהול שלה. כל חוזה יכול לייצג רכיב מרכזי בארגון, כמו תקנון החברה, ניהול התקציב שלה או את מערכת חלוקת הרווחים שלה. החוזים הללו הם אבני הבניין המגדירות את האופן שבו החברה פועלת ואת החוקים המנחים שלה.
במקום מניות, ל-DAO יש טוקנים (Tokens). טוקנים אלו מייצגים בעלות על הארגון, בדומה למניות, אך בנוסף, הם משמשים כ"קולות" שבאמצעותם ניתן להצביע על הצעות (Proposals). חשוב לציין שתהליך ההצבעה מתבצע בעזרת חוזה ולכן אם הצעה מתקבלת ברוב קולות, החוזים מופעלים באופן אוטומטי כדי לבצע את ההחלטה – למשל שינוי תקציב, חלוקת רווחים או עדכון תהליכים בארגון.
דוגמאות בולטות הן Aave (AAVE), Curve (CRV) ו-Maker (MKR) בהם הטוקנים משמשים הן כאמצעי הצבעה והן ככלי לניהול קהילתי, כאשר כל אחד מהם מאפשר למחזיקים להשפיע על עתיד ה-DAO הייחודי שלו.
מדובר בצורת ממשל חדשנית. ממשל עצמי. במקום היררכיה מסורתית, שבה כוח מרוכז בידי מעטים, DAO מאפשר לארגון לפעול בצורה מסודרת ויעילה ללא צורך בסמכות מרכזית. החוקים נאכפים אוטומטית, וההחלטות מתקבלות בצורה שקופה ושוויונית על ידי כל המשתתפים.
לצד היתרונות שצוינו קודם, חשוב להכיר גם את החסרונות. האבטחה ואיכות הקוד של החוזים החכמים חייבות להיות ברמה הגבוהה ביותר. ברגע שהחוזים נפרסים לבלוקצ'יין, הם אינם ניתנים לשינוי. אם קיימת טעות או "באג", הדבר עלול לגרום ל-DAO להפוך לבלתי שמיש. בנוסף, אם רוב מחזיקי הטוקנים אינם משתתפים בהצבעות כלל, זה שעלול להוביל לחוסר שקיפות הרוב ולריכוזיות בקבלת ההחלטות. כדי ש-DAO יתפקד בצורה מיטבית, חייב שכל המשתתפים יהיו מעורבים באופן פעיל בהצעות ובהצבעות. בנוסף, מחזיקים בעלי אחוז גבוה מהטוקנים עלולים לצבור שליטה משמעותית בכוח ההצבעה. עם זאת, קיימים פתרונות שונים לבעיה זו, וחשוב לציין שלא כל מודלי ההצבעה ב-DAO פועלים באותו אופן.
בחלק מהמקרים נקבעות מגבלות על כמות כוח ההצבעה המקסימלית כדי למנוע סיטואציה שבה גורם אחד משתלט על רוב כוח ההצבעה.
בעוד שבמקרים אחרים, משך הזמן שבו הטוקנים מוחזקים משפיע על כוח ההצבעה של כל טוקן.
ניקח למשל את שיטת ההצבעה הריבועית - "Quadratic Voting". בשיטה זו, העלות של כל הצבעה נוספת עולה בריבוע. כלומר הצבעה אחת תעלה טוקן אחד, שתי הצבעות יעלו ארבעה טוקנים, ושלוש הצבעות יעלו תשעה טוקנים. כך, העלות הגוברת מונעת מצב שבו מחזיקים בעלי כמות טוקנים גבוהה ישתלטו על הכוח ההשפעה.
עם זאת, לא כל מחזיקי הטוקנים בקיאים בנושאים המובאים להצבעה או מעורבים בתהליכי הממשל. כאן נכנסת השיטה של הצבעה באמצעות הקצעה לנציג (Delegate Voting). במקום לקבל החלטות לא מושכלות—או להימנע מהצבעה לחלוטין—מחזיקי טוקנים יכולים להקצעות את כוח ההצבעה שלהם לחבר קהילה פעיל ובעל ידע רחב יותר.
לאורך ההיסטוריה, ה ”אמון” עבר שינוי משמעותי – מהסתמכות על מערכות יחסים אישיות, דרך מוסדות ריכוזיים, ועד לעידן שבו ניתן לבנות אמון באמצעות טכנולוגיה. במקום להסתמך על גורמים מתווכים כמו בנקים, מערכות מבוזרות מאפשרות יצירת מנגנונים שקופים ואוטומטיים, המבוססים על קריפטוגרפיה ותוכנה. ה-DAO הוא דוגמה מובהקת לכך: ארגון הפועל ללא סמכות מרכזית, שבו כללים נאכפים באמצעות חוזים חכמים, והחלטות מתקבלות ישירות על ידי המשתתפים
