Enjin היא קהילת משחקי וידאו, ופלטפורמת פיתוח משחקים מבוססי בלוקצ'יין.
עם Enjin, משתמשים יכולים לבנות דברים כמו אתרים, אפליקציות מבוזרות (Dapps) לגיימרים ופורומים בעלי זיקה למשחק מסוים שבעצם יוצרים קהילה בתוך הרשת.
פלטפורמת Enjin תוכננה במיוחד עבור תעשיית משחקי הווידאו שעובדים בשיטת Play To Earn – כלומר שחק על מנת להרוויח, והרווח למנצחים הוא כמובן – במטבעות דיגיטליים.
חשוב מכך, Enjin לוקחת מושגי בלוקצ'יין מסורתיים למרחב משחקי הווידאו, משמעות הדבר היא שהמשתמשים שלה יכולים לסמן בסימון ייעודי ויחיד במינו (NFT) נכסים דיגיטליים כמו כלי נשק או חליפות שריון בתוך המשחק.
Enjin משכתבת את כללי הבעלות בכל הנוגע לנכסים במשחק. הם מאמינים שגיימרים צריכים להחזיק את הפריטים שלהם במשחק (כמו כלי נשק או בגדי משחק) ולא חברות המשחקים.
דבר זה הוא חשוב ומהפכני מכיוון שבעולם המשחקים המסורתי, חברת המשחקים מקבלת את המילה האחרונה לגבי מי הבעלים של כל נכס במשחק, כמו נשק לדוגמא, יתרה מכך, זה גם אומר שהחברות הגדולות שומרות על הכוח לסגור חשבונות של שחקנים ולמנוע מהם גישה לפריטי המשחק שלהם. זה מאוד בעייתי עבור השחקן שבילה שנים מול המסך בלהרוויח את אותם מוצרים דיגיטליים.
לקראת מטרה זו, אנג'ין (Enjin) הוציאה ערכות פיתוח תוכנה (SDK) המאפשרות למשתמשים גם ליצור נכסים דיגיטליים באתריום וגם לשלב אותם במשחקים ובאפליקציות.
כל נכס שנוצר ניתן להתאמה אישית כך שיתאים לפלטפורמה הרצויה ונרשם בחוזה חכם, אשר מעניק לפריטים את כל היתרונות של מטבע דיגיטלי, כלומר מהירות, עלות נמוכה ואבטחה גבוהה.
המטבע הדיגיטלי של אנג'ין (Enjin), ENJ הוא הכלי המרכזי בניהול הנכסים הדיגיטליים בפלטפורמה, ולכל פריט במשחק שנוצר ב-Enjin מוקצה ערך ב-ENJ.
על מנת ליצור מוצרים וירטואליים, המפתחים צריכים לנעול מטבעות ENJ בחוזה חכם, ובכך להקצות ערך לפריט. כאשר שחקן רוכש פריטים אלה, הוא יכול להשתמש בהם במשחקים, לסחור בהם או למכור אותם עבור מטבעות ENJ, בהתאם לעלות הייצור המקורית.
כאשר נמכר, ה-ENJ שהיה נעול בחוזה החכם משתחרר למשתמש שמכר את הפריט.
מה שמוסיף לערכו הוא שכמו מטבעות דיגיטליים רבים אחרים, ההיצע של ENJ מוגבל, כלומר רק מיליארד מטבעות ENJ ייווצרו אי פעם.